שובו של הבעל לארץ הקודש: התנועה הכנענית במהלך תקופת המנדט הבריטי ושנותיה הראשונות של המדינה

בשנות הארבעים והחמישים פעלה בארץ קבוצת אמנים, משוררים וחברי פלמ”ח צעירים אשר ביקשו ליצור במרחב הארץ-ישראלי אומה עברית חדשה, שתתנתק מכבלי אלפיים שנות גלות היהודים ותתבסס במקום זאת על המורשת התרבותית המשותפת לעמי המרחב השמי. מנהיג התנועה, המשורר יונתן רטוש, התנגד לציונות, אשר ביקשה לבנות בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, והעם העברי שחזה היה מורכב מיושבי האזור, יהודים וערבים גם יחד (בלי קשר למה שהאחרונים חשבו על כך). בשנים שלפני קום המדינה נפוצו שמועות ביישוב כי חברי הקבוצה הסתננו לשורות אחת מפלוגות הפלמ”ח שבעמק יזרעאל, ושם קיימו ריקודים בעירום ואורגיות פרועות סביב אישה עירומה שסימלה האלה הכנענית עשתרת. בעקבות השמועות הודבק לחברי הקבוצה הכינוי ‘כנענים’. הקבוצה אמנם התפזרה שנים מעטות לאחר קום המדינה, אך המשיכה להשפיע באופן עקיף על התרבות, האמנות והספרות הישראלי. בהרצאה זו אסקור את תולדות התנועה הכנענית ואת עיקריה האידיאולוגיים, ואציע פתרון לתעלומה הגדולה: האם אכן קיימו חבריה ריקודים סוערים בעירום שהוקדשו לאלת הפיריון, התשוקה והמלחמה עשתרת, או שהאמת הייתה פחות מסעירה